|
נתניה, העיר השמינית בגודלה בישראל, שוכנת במישור החוף שבאזור השרון. העיר נוסדה בשנת 1929 על ידי הקבוצה "בני בנימין" ועד לשנת 1948, כשזכתה למעמד של עיר, שימש המקום כיישוב לאנשי מושבות ולפועלי פרדסים.
חופי הים שגובלים בעיר מתאפיינים בצוקי כורכר גבוהים שתוחמים את העיר לאורך כל רצועת החוף.
העיר הגדולה ביותר באזור השרון, וכן "עיר היהלומים", בשל תעשיית היהלומים הענפה שהייתה בה בעבר. נתניה קרויה על שמו של נתן שטראוס. אין עיר גדולה יותר בישראל ששמה כרוך בשמו של אדם.
השנים הראשונות:
בשנים 1926–1928 התרחש בארץ משבר הידוע בכינויו "משבר העלייה הרביעית". תנופת ההתיישבות דעכה, המצב הכלכלי בארץ היה בכי רע. אולם דווקא בתקופה זו התפתח ענף הפרדסנות, אחרי שנים רבות של חוסר הצלחה. נשתלו אלפי דונם של עצי הדר שהביאו במהרה להתפתחות הישובים שלאורך שפלת החוף. חלק גדול מאנשי העלייה הרביעית (כעשרים אחוז) התחיל לעסוק בתחום זה והתיישב בשרון, שעד לאותה שעה כמעט לא היה מיושב על ידי יהודים. גם גופים ציבוריים כגון הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד החלו לרכוש קרקעות להתיישבות ולגידולים באזור, במקום שבעתיד יזכה לשם עמק חפר.
הסתדרות בני בנימין, שייסדה בשנים 26–1924 את הרצליה וכפר אהרון, הייתה אף היא בין החברות שהשתתפו במפעל יישוב השרון. בני בנימין, שהשתייכה מבחינה פוליטית לזרם הימני בישוב, לא זכתה לשיתוף פעולה או לסיוע של הנהגת הישוב וההסתדרות הציונית, והתנועה נאלצה להסתמך על מימון עצמי בלבד, שהיה מצומצם ביותר. זה היה הרקע להקמת נתניה, פרי יוזמת ההסתדרות "בני אפרים", ובראשה מזכיר ועד הארגון, עובד בן–עמי.
גיוס הכספים החל ב–1928. למטרה זו נסעו עובד בן–עמי ואיתמר בן אב"י לארה"ב ולאירופה, אך חזרו משם ללא תוצאות של ממש. ואולם הם המשיכו לקוות לתמיכתו הכספית של נתן שטראוס, נדבן יהודי–אמריקאי ידוע. במברק שנשלח אליו על ידם לרגל יום הולדתו ה–80, הם הבטיחו לו לקרוא לישוב שיוקם על שמו: "נתניה".
עם שובו לארץ פתח בן–עמי בחיפוש אחר קרקע מתאימה ליישוב החדש, יחד עם שני חברים לוועד – ברוך רם וגד מכנס. השלושה נפגשו עם שייח' צאלח חאמדן מאום חאלד, שהציע אדמות למכירה באזור שבו נמצא כפרו. ואכן, ב–8 בספטמבר 1928 התבצעה העסקה והם רכשו 1,400 דונם מהשייח' חאמדן, בעבור 5,600 לירות.השייך הסביר את המחיר הנמוך שבעבורו מכר את הקרקע בכך שבסך הכול קיבל "דמי משמורת", משום ששמר 2000 שנה על הקרקע של היהודים. אולי השייח פשוט לא היה מעוניין להבליט את העובדה שהוא מכר אדמות ווקף ליהודים.
בו זמנית עם חיפוש ורכישת הקרקעות החל ארגון "בני בנימין" לגייס חברים שהיו מעוניינים להצטרף ליישוב החדש. ב-18 בדצמבר 1928 עלו הגיעו משה שקד ושלושה פועלים למקום החדש ושם כרו את הבאר הראשונה. בדיוק שלושה חודשים מאוחר יותר, ב–18 בפברואר 1929 ולאחר שמצאו מים, חמשת המתיישבים הראשונים מיד פתחו בחריש הראשון ביישוב.
מתיישבים נוספים הגיעו בשבועות שלאחר מכן. מקץ זמן קצר הקימו שלושת אנשי ועד" בני בנימין" – גד מכנס, ברוך רם ועובד בן-עמי את חברת "הנוטע". במימונו של ד"ר אברהם אבו שדיד, שהיה גיסו של איתמר בן אב"י, מראשוני הרוכשים, פנתה החברה למשקיעים בחו"ל ושכנעה אותם להשקיע בפרדסי נתניה בתמורה לפרי שיגדל בהם בעתיד. בכך סיפקה החברה תעסוקה לאנשי המקום, ואף הביאה בהמשך לפרסום נתניה.
אוגוסט1929 מציין את תחילתן של מאורעות תרפ"ט, שפרצו במקומות שונים בארץ. גם הקדחת והיתושים הביאו ייאוש, ורוב התושבים עזבו את המקום. בגין השמועות על פרעות גם במקומות אחרים בארץ ועל מהומות בטול כרם נשארו רק הגברים במקום, והנשים והילדים עזבו את נתניה. המקום התרוקן ונותרו בו 16 איש בלבד.
בלילה שלפני המאורעות אסף השייח צאלח אבו חמדא את התושבים אל ביתו וכך דאג לביטחונם. עובד בן-עמי, שהיה באותו זמן בפתח תקווה, העביר בקשה לשומר של נתניה ובה הורה להעביר את מתיישבי נתניה למקום בטוח. כמו כן פנה עובד בן-עמי גם לשגרירות האמריקאית בבקשה לסיוע בפינוי היישוב, עקב הפרעות. שגרירות אמריקה פנתה למשטרה הבריטית בבקשה לפנות את המתיישבים. בבקשה זו טענו האמריקאים שחלק מהאדמה הוא רכוש אמריקאי, מכיוון שאחד התורמים היה נתן שטראוס, אזרח אמריקאי.
ואולם תושבי נתניה לא נפגעו קשה מהפרעות, והם חזרו לבתיהם כבר כעבור שבוע.
ב-2 באוקטובר 1932 קיבלה נתניה מעמד רשמי של כפר. ב-3 בדצמבר 1948 הוכרזה נתניה כעיר וצורפו אליה מספר יישובים מהסביבה כגון רמת טיומקין ופרדס הגדוד. נתניה היא העיר העברית הראשונה שהוכרזה רשמית כעיר בישראל, זאת למרות שמבחינה רשמית העיר העברית הראשונה היא תל אביב, אך נתניה הוכרזה כעיר עוד לפני תל אביב.
|
